נדיר בקנה מידה עולמי: היריון חוץ־רחמי התפתח בכבד של תושבת חולון - חייה ניצלו בניתוח מורכב בוולפסון

מקרה רפואי חריג ונדיר ביותר, שתועד עד כה עשרות פעמים בלבד ברחבי העולם, התרחש בשבוע שעבר במרכז הרפואי וולפסון: תושבת חולון בת 40 אובחנה עם היריון חוץ־רחמי שהתפתח בכבד - מצב מסכן חיים שעלול להוביל לדימום פנימי קטלני, כך דווח לראשונה ב"ישראל היום".

על פי סקירת הספרות הרפואית שערך הצוות המטפל, מדובר באחד מ־47 מקרים בלבד שתועדו בעולם ביותר מ־60 השנים האחרונות. בזכות אבחון מהיר וניתוח לפרוסקופי מורכב הצליחו הרופאים להפסיק את ההיריון ולהציל את חיי המטופלת.

האישה הגיעה לבית החולים כשהיא סובלת מכאבי בטן עזים, קוצר נשימה ודימום בחלל הבטן. תחילה עלה החשד להיריון חוץ־רחמי "רגיל", אך הצוות הרפואי המשיך בבדיקות לאחר שהרחם נמצא ריק.

"בכל אישה בגיל הפוריות שמגיעה עם כאבי בטן אנחנו מבצעים גם בדיקת היריון", הסביר פרופ' רון שגיב, מנהל היחידה לגינקולוגיה מתקדמת בוולפסון. "החצוצרה נראתה לא תקינה, אך המשכנו לחפש. בעזרת אולטרסאונד של הבטן העליונה הצלחנו לזהות את שק ההיריון בכבד – אבחנה שדרשה ערנות רבה של כל הצוות".

לדבריו, היריון חוץ־רחמי מופיע בכ־1%–2% מכלל ההריונות, כאשר ביותר מ־95% מהמקרים הוא מתפתח בחצוצרות. "אני עוסק בגינקולוגיה יותר מ־30 שנה, וזו הפעם הראשונה שבה אני נתקל במקרה כזה. היריון שהתפתח בכבד הוא נדיר בצורה קיצונית", אמר.

לפי ההערכה הרפואית, הביצית המופרית יצאה מהחצוצרה אל חלל הבטן במקום להתקדם לרחם, נדדה עד לכבד והשתרשה בו. מכיוון שהכבד עשיר בכלי דם, המשך התפתחות ההיריון היה עלול לגרום לדימום פנימי מסיבי ולסכן את חייה של המטופלת.

"הרגשתי שאני חיה בסרט אימה", סיפרה האישה לאחר הניתוח. "כשאמרו לי שמצאו היריון בכבד שאלתי את עצמי אם אני עומדת למות. הרגשתי פחד תהומי. יש לי בבית שני ילדים קטנים שאני חייבת לגדל".

לצורך הטיפול חברו פרופ' שגיב ופרופ' מוטי שמעונוב, מנהל המערך הכירורגי בוולפסון. בניגוד לרבים מהמקרים שתוארו בספרות הרפואית, שבהם בוצע ניתוח פתוח, החליט הצוות לבצע את ההליך בגישה לפרוסקופית זעיר־פולשנית.

במהלך הניתוח הוחדרו מצלמה וכלים כירורגיים דרך חתכים זעירים בבטן, ושק ההיריון הוסר יחד עם חלק קטן מרקמת הכבד שאליה היה מחובר. הרופאים הצליחו לעצור את הדימום ולשמר את יתר רקמת הכבד.

בוולפסון מציינים כי המקרה מדגיש את חשיבות הערנות של הצוותים הרפואיים באבחון מצבי חירום נדירים, שכן אבחון מאוחר במקרים מסוג זה עלול להסתיים באסון.